ניסיון זדוני למנוע מלקוחה של משרדנו מעבר עם הילדים לפתח תקווה הסתיים בהחלטה קשה כנגד הגרוש ובחיוב בהוצאות גבוהות לדוגמא.

​

צדדים נפרדו בשנת 2015, כשלהם שני ילדים קטנטנים וחתמו על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

​

במסגרת ההסכם, הגיעו הצדדים להסכמות על מעבר מגורים עתידי של הקטינים למרחק של עד 100 ק"מ מעיר המגורים בה חיו אז כל זאת, למן חודש אוגוסט 2016 ואילך (עם הגיעה של הילדה הקטנה לגיל 6). יותר מכך, לצורך קבלת הסכמה זו נדרשה האם להסכים למזונות מופחתים למן מועד התחלת אפשרות המעבר ואילך שכן מעבר שכזה היה מביא אותה קרוב יותר למשפחתה הגרעינית.

 

בהסכם אף נקבעו הסדרי ראיה בין האב לקטינים למקרה של מעבר שכזה.י

​

בפועל, האם לא עברה מיד בחודש אוגוסט 2016.י בסמוך לחודש 07/19 ביקשה האם לעבור עם הילדים למרחק שהינו שאף פחות מהמרחק עליו הסכימו הצדדים ושיגרה אל האב טפסים לצורך הכנסת הילדים למסגרות החינוך במקום החדש עליהם נדרש לחתום בהיותם גרושים. האב סירב.

 

ובשל כך נדרשה האם להגיש בקשה ליישוב סכסוך ובמסגרתה, בקשה דחופה ליתן בידה את האפשרות לחתום בעצמה ולחלופין, לחייבו לעשות כן. האב מנגד, הגיש בקשה למתן צו למניעת המעבר תוך שהוא גורר את הלקוחה שלנו להליך מיותר בשעה שעצם המעבר ואף למרחקים רחוקים יותר – כבר הוסכמו במסגרת הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף פסק דין.

​

בהחלטה מנומקת ומפורטת התייחס ביהמ"ש לעובדה כי בהסכם הגירושין הקדישו הצדדים סעיפים רבים לנושא המעבר והסדרי שהות לעת שיקרה. הם קבעו כי מעבר שכזה יתאפשר לאם למן חודש אוגוסט 2016 ואילך, קרי: ללא הגבלת זמן. ביהמ"ש לא קיבל את טענת האב כי האופציה שהייתה לאם לעבור פגה עם השנים משום שאין בהסכם כל מילה על אופציה או תאריך תפוגה של זכות מעבר זו.

​

עוד ומעבר לצורך ציין ביהמ"ש כי לא הוכח כי יגרם לקטינים נזק מהמעבר. שניהם צעירים מאוד ואין כל מניעה כי ירכשו חברים חדשים, ילכו לחוגים ועוד.

​

סוף דבר בהחלטתה נשוא תיק 10685-06-19 ו 11768-06-19 – דחתה כב' השופטת חני שירה את ניסיון האב למנוע את המעבר או להימנע מלחתום על מסמכי רישום הילדים והתירה מעבר האם וחייבה את האב לחתום על הטפסים תוך חיובו בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

​

​